פסק-דין בתיק ת"א 39859-08

1.  הסוגיה המרכזית הנדונה בתביעה דנא ובערכאת הערעור, עניינה, שאלת חסינותם של נושאי משרה שיפוטית ואחריות המדינה לפעולותיהם.

בפסק דיני מיום 18.8.11, חייבתי את המדינה בשל אחריות שילוחית.

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי אומנם הנושא מצוי במחלוקת פרשנית, אולם לעמדתו,  אין להטיל על המדינה אחריות שילוחית בגין החלטותיהם של רשמי ההוצאה לפועל.

יחד עם זאת קבע ביהמ"ש המחוזי, כי התיק הוחזר לבית משפט קמא לשם בחינת השאלה,  האם המדינה נושאת באחריות ישירה כלפי התובעים, ולאחר שקבע כי טענות התובעים באשר לאחריות הישירה של המדינה לא נדונו על ידי באופן מובדל ומובחן.

2.  בעניין אחריותה השילוחית של המדינה לעוולות הנעשות ע"י נושא משרה שיפוטית  אציין, 

בהערת אגב, כי לא מצאתי בספרות ובפסיקה הבחנה אשר נעשתה בין נושאי המשרה השיפוטית /מעין שיפוטית השונים, שעה שייתכן ויש מקום לעשות כן , לאור ההבדלים בתנאי העבודה המשתנים מתפקיד שיפוטי אחד למשנהו (לדוגמא, ההבדל בין שופט , שהינו אורגן המדינה ואינו במעמד של עובד, לבין ראש הוצאה לפועל, שמסגרת יחסיו עם המדינה הינה של עובד-מעביד).

3.  בקציר העומר אפרט את עניינה של התביעה, אשר עובדותיה נדונו בהרחבה בפסק דיני מיום 18.8.11. התביעה דנא הוגשה לאחר שמכירתו של נכס אשר נקנה ע"י התובע מכונס הנכסים, עו"ד עפרוני, בוטלה, משהתברר כי הנכס נמכר על ידו שלא כדין.

התובע שילם את מלוא התמורה בגין רכישת הנכס , אולם טרם נרשמו זכויותיו בנכס, הגיעה לארץ התובעת, אשר בדיעבד הסתבר כי היא הייתה בעלת הזכויות בנכס.

התובעת הנה היורשת של המנוחה -נגדה נפתח תיק הוצאה לפועל שנתיים לאחר פטירתה וכעשר שנים לאחר שעזבה את הארץ, על סמך שטר חוב מזויף .

לאור הנזקים אשר נגרמו לתובעים עקב ביטול המכירה , הוגשה התביעה דנא כשלמעשה טענותיהם של התובעים נחלקו לשניים.

החלק האחד, נגע לאחריותה של המדינה מכוח פעולותיהם הרשלניות של רשמי ההוצאה לפועל והחלק השני נגע לאחריותה של המדינה באשר לפעולותיהם של כונסי הנכסים.

בפסק הדין מיום 18.8.11  פורטו באריכות עובדות המקרה, והפעולות שבוצעו בתיק ההוצאה לפועל.

4.  לאור עמדתה של ערכאת הערעור, אשר סברה כי ראוי להחיל חסינות שיפוטית רחבה על פעולותיהם של נושאי משרה שיפוטית, אשר נעשו תוך כדי מילוי תפקידם ואימוץ הגישה, כי חסינותם של נושאי משרה שיפוטית היא מהותית, המסקנה היא, כי לא ניתן להטיל אחריות ישירה על המדינה מכוח פעולותיהם הרשלניות של רשמי ההוצאה לפועל.

עם זאת יש לבחון את טענותיהם של התובעים באשר לאחריותה הישירה של המדינה הנוגעות למחדל של המדינה עצמה באשר לפעולותיהם של כונסי הנכסים.

קיומה של חובת הזהירות

5.  המבחן לבדיקת קיומה של חובת הזהירות הוא מבחן הצפיות, במסגרתו, יש לעשות הבחנה בין צפיות פיסית לצפיות נורמטיבית.

עמד על כך עמד על כך כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 915/91 מדינת ישראל נ' יצחק לוי פ"ד מח(3)45 (להלן:"פס"ד לוי") , וקבע שם:

"לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שצריך לצפותו (במישור הנורמאטיבי)" (ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה המקומית, בית שמש ואח' (להלן ¬פרשת ועקנין [2]), בעמ' 126). אמנם נאמר שנזק אשר צפוי במישור הפיסי, צפוי גם במישור הנורמאטיבי, אלא אם כן קיימים שיקולים מיוחדים המצדיקים צמצום החובה או שלילתה חרף יכולת הצפייה (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון [3], בעמ' 129); לשון אחר, הקביעה כי קיימת חובת זהירות נורמאטיבית טומנת בחובה, בהכרח, קביעה כי קיימת צפיות נורמאטיבית, וכי שיקולי מדיניות תומכים בקביעת קיומה של חובת זהירות. אולם גזירתה של הצפיות הנורמאטיבית מן הצפיות הטכנית לעולם אינה אוטומטית ( 303, at[22] (1982) mcloughlin v. O'brian ) מתי נשללת הצפיות הנורמאטיבית? צפיות זו נשללת כאשר קיימים לכך טעמים"שבמדיניות משפטית" (ראה ע"א 243/83 [3] הנ"ל).

מכאן, כי אין מספיקה הצפיות הפיסית של הנזק, ויש לבחון האם ישנם שיקולים שבמדיניות משפטית, המצדיקים את צמצום חובת הזהירות הנורמטיבית, או שלילתה חרף יכולת הצפייה הפיסית.